אחת הארוניות הראשונות שבניתי בעצמי לאחר לימודי. שמעתי מאחד ממורי אגדות על יופיו של עץ מסתורי בשם "קזוארינה" וגיליתי להפתעתי שהוא העץ המשמש כמגן רוח במטע בו עבדתי. אספתי כמה ענפים מתים, פרסתי וגיליתי שהאגדה אמיתית. הארונית החליפה תפקידים עם השנים עד שמצאה את ייעודה בביתנו החדש.

את מטע המשמש תקפה מחלה שגרמה לענפים ועצים למות. החלטתי לנסות את מזלי עם העץ הזה אשר לא משתמשים בו לנגרות למיטב ידיעתי. גיליתי יופי מופלא עם שלל גוונים עמוקים אשר הגימור חושף ומעצים עוד יותר. מאז אני ממשיך לבנות בעץ הזה, שעיבודו מציב אתגרים רבים, אך יופיו שווה אותם.

השכן גזם את עצי הפקאן הגבוהים שלו כדי שיתחדשו מלמטה והוא יוכל להגיע לפרי. הוא שמח לתת לי כמה בולים. כך נולדה לה ארונית פשוטה שהטוויסט שלה הוא הציורים המופלאים שבגב, ובמיוחד החורים והבקעים שבו והקליפה אותה בחרתי להשאיר.

הארונית הזו נולדה בתקופת הקורונה. היו לי הרבה זמן פנוי, דחף לעשות משהו עם הזמן הזה, כמה קרשים של זית שטרם העזתי לנסות ליצור ממנו משהו וכל נגרות בסיסיים (עוד לא הייתה לי נגרות משלי. אל כל אלה חיברתי את הצורך שלנו בפתרון קצת יותר אסטטתי לכמויות הדיסקים שלנו.

את המדפים הפשוטים הללו יצרתי לכבוד יום ההולדת 3 של בתי הבכורה.